ליטבינובסקי

ליטבינובסקי אינו צייר תמים. הוא קרא את כל הספרים, אך הוא חונן במבט מסנוור. כמו פאול קליי, שאמננו אינו חייב לו מאומה, הוא מגלה מעיינות חיים של חוש יצירה. כאמן מעודן, ועם זאת פראי, איש תבונה וגם ילדותי, הרי הוא גוזר מיתת-חנק על הפורמאליזם המודרני ועל האקדמיזם המופשט החדש. הוא אינו מכיר בצו כלשהו, ואינו נענה אלא לדחפים הפנימיים שלו עצמו.

את ראשית חינוכו קיבל ליטבינובסקי כצייר הפוביזם וכצייר שלאחר הקוביזם. אולם הליטוגראפיות שלו, הנימנות עם עבודותיו האחרונות, אינן נושאות חותם של מאטיס ואין בהן עקבות של ג׳ורג׳ בראק. מימדיו אינם עוברים ניתוח מפורד. תוך שליטתו המלאה באמצעיו הפלאסטיים מוותר ליטבינובסקי על תרגילי סינתזה חזותית, שמקורם בעשור הראשון של מאה זו. בכל דימוייו הוא מתרגם רעיונות לאותות המתארים את הנושא. הם מהווים מונחים של אמנות, שהיא כתב חרטומים. הם בולטים על גבי רשת של קווים כהים, אשר גוונים פיגמנטאריים מחיים פה ושם. הוא מעצבם בקורטוב של הומור, ואולי אפילו תוך לגלוג קל. במקרים מסויימים הם מגלים את האופי המאגי, המצוי בציור המצרי והאטרוסקי.

יצירת אמנות, אליבא דליטבינובסקי, אינה מהווה בעיה שמגישים ופותרים. כאן לפנינו משחק ידיים ומוח. החומק מבעד לרשת הפרשנות. משחק זה אינו מעשה להטוטים. וגם לא שעשוע שחומד לו איש-רוח או מקשט. כשהצבע בא לפאר שטח חלק, הריהו מבטא, מאידך גיסא, מצב רגשי. הקו חורג אל מעבר לתפקידו הראשוני, מתמלא חיים ומייחד לעצמו ערך של סמל. אולם המופתים שיוצר ליטבינובסקי אינם ספר-תתום.

קריאה קלה, כזו בשיריו של סטיפאן מאלארמה או של סן ג'והן פרס. התוכן והתמצית הפלאסטיים עשירים לא פחות מאשר החומר המילולי של אלופי סגנון אלה, החולשים על אוצר-מלים עשיר, ופניני-לשון יקרות מציאות.

רישום ישר-זוית וישר-קו מפנה מקומו תכופות לרישום על בסיס סלסולי או גלי, באוסף הדפסים שאנו מגישים לכם.

פנחס ליטבינובסקי יוצר פאונה אנושית מוזרה. דמויותיו עוברות לנגד עיני המסתכל כבובות שיד מיסתורית מושכת בחוטיהן הסמויים. אולם, בובות אלו אין להן מעמד ולא תנועות של "גלמים". הן מופעלות על-ידי מקורות שבנפש. בזירת אמנות זו מוצגת קומדיה אנושית, המעלה מאורעות ומראות המתחלפים בקצב מהיר.

גאון ההמצאה של פנחס ליטבינובסקי - זה הכשרון רב-התהפוכות - מצמיח יצירות הגולשות לתחום האמנות הבלתי מתורבתת. אמנות הציורים ההיוליים, שכיסו בעבר את דפנות וקירות המערות והמחצבות ב"בו (אשר בשפלת פרובנס) שבצרפת. שרשיהן של יצירות אלו נעוצים בחשכת הדורות. הן נשארו פרימיטיביות בצורתן. הצורה מעידה על קיום אמנות נצחית, שריד אחרון של עבר שהגיע לקיצו, או מפרץ פתוח לרווחה אל ימי מחר מתרוננים.

ליטבינובסקי, שאין גבול להעזתו, מודה כי חוק הקידמה איעו חל על האמנות, וזכות-הקיום שלה טמונה עמוק בקרבה פנימה. עולמו גדוש שדים ורוחות, לצים וגמדים, פטישים ואלילים. הלולינים שלו מרקדים אחוזי-להבות.

כוח המצאתו המתמיד מאפשר לליטבינובסקי להקים ממלכה של יצירי דמיון. דמויותיו אונן דבקות באדמה. ילדיו המתמכרים למשחקים אסורים, תלויים באוויר. הליצנים שלו הם אורחי לילה המאלפים את ציפורי גן-העדן הקורנות. שירת הזמיר מהדהדת לאורה הקר של השמש השחורה, הזורחת מעל לימי הדרום, או של השחר בקוטב הצפוני.

ליטבינובסקי, שהוא עושה נפלאות, חודר במישרין לעולם הקסם של הדמיון, שבודליר העניק לו את התואר של מלך הכשרונות. הכניסה לעולם מסוגר זה אסורה על חובבי הפרוזה, על אנשי ההגיון ומחשבי החשבונות. רק משוררים, סוחרים מוזרים אלה במופלא, רשאים לעבור את הסף של עולם זה. פנחס ליטבינובסקי מגיב נגד הבינוניות שבחיי יום-יום ונגד ההשתעבדות להם. רשת חקוים שלו מהווה את אריג הקורים של ייאראכנה". סולם-הערכים המגוונים שלו מורכב צבעי תכלת, וכחול-טורקיז, צבעי הירוק של אבן הירקן ושל וורונז, צבעי הסגול של אבן האחלמה וצבעי האדום בגוון איי האלמוגים וגוני הצהוב הבלונדי של הקונכיות.

האמן מיישב את מה שאינו ניתן ליישב: יידע עליז ואותה בורות קדושה, עליה מדבר גוגן באחד ממכתביו, פנחס ליטבינובסקי אמן בעל אגדות, תוא כוכב מזהיר בעל חשיבות ראשונה במעלה. ממלכתו היא המזרח של הרוח, המחוז שבצילו חוסים אוהבי החלומות.