קטלוג גלריה גורדון

ביום א׳, 18 ביוני 95', בגני התערוכה ת״א, גלריה גורדון תקיים מכירה פומבית של ציור, פיסול, רישום וגרפיקה: 137 יצירות של אמנים ישראלים ובינלאומים, וביניהם יצירות של משה קסטל, לאה ניקל, יוסל ברגנר, אביבה אורי, מרסל ינקו, צבי מאירוביץ, מאנה כץ, פיקאסו, פסקן, שאגאל, מירו.

במכירה זו שני חידושים. האחד, גורדון מציעה 137 יצירות ולא מאות. עד כה נהגה מכירה מרובת פריטים, שהגיעה לעיתים לכ־400 יצירות, ופוצלה לפחות לשני מושבי מכירה. השני, קטלוג המכירה עוצב מחדש, באופן העושה אותו סמכותי יותר וספרי יותר. כלומר, גם אם אספת עד כה קטלוגים של גורדון, כיוון שהיה בהם ערך תיעודי ברור, מהיום תאסוף אותם גם בשל היותם "ספר אמנות". הפורמט שונה, חלק גדול מהיצירות זכו לעמוד משלהן, ובכל מקרה הן מקבלות לתשומת לב רבה מבעבר. האופי המעט "חנותי" שהיה לחלק מהקטלוגים, אופי שלא היה נטול חן מסחרי, נעלם, ואת מקומו תופש הדר ספרייתי וספריי. ובכלל, צמצום המכירה ל־137 יצירות הינו הודעה על שאיפה לאיכות.

ולכך נוספה תרומה חשובה זו: לחלק ניכר מהיצירות נלווה טקסט מתאר או פרשני, בן כ־180 מלה ולעיתים אף נרחב מזה, המתייחס להיסטוריה של היצירה, ליצירה עצמה או לאופיו הכללי של האמן, ולפעמים לכל גם יחד. טקסט בהיר, לא אקדמי־צונן ומועיל ביותר. גם מִי שהאמנות הישראלית הינה לחם חוקו, ישמח בטקסטים המאזכרים מקור יצירה היסטורי או סגנוני של, נאמר, "לוחמי הגטו" 44' של מרסל ינקו, או "פנים" משנות ה־70 של ליליאן קלאפיש.

בתי מכירות בינלאומיים כסות'ביס וכריסטיס הנהיגו זה מכבר כתיבה פרשנית ומתארת שכזו בקטלוגים מיוחדים שלהם, ותמיד מצאנו עניין ותועלת בהם, בהיותם כתובים כעין ערכים לקסיקוניים קצרים. יש ברכה בהצטרפות גורדון למסורת כה אינטליגנטית. סביר להניח כי טקסטים אלה עשויים אף להניע לפעולה קונים במכירות הפומביות, שכן הטקסטים מעניקים ליצירה מיקום, הקשר ותוקף, שאינם "רשומים תמיד על פניה של היצירה" ושאינם ידועים ממילא לכל קונה. לעיצוב קטלוג גורדון החדש אחראית שלומית ברויר.